אחריות העובד לטיב הביטוח הפנסיוני

לאורך השנים, נוצרו מצבים, בהם עובד בחר בביטוח פנסיוני מסוג "ביטוח מנהלים", ולימים גילה כי הביטוח לא כלל כיסוי לאירוע של אובדן כושר עבודה. מקרים אלה יצרו חשיפה למעסיק מפני תביעה לתשלום נזק שיכול להיות רב, בגין ביטוח חסר של העובד.

 

פסיקות בית הדין הארצי ובג"צ הכריעו באופן סופי את הדילמה שניצבה בפני מעסיקים רבים מאז ניתן צו ההרחבה בעניין ביטוח פנסיוני במשק בשנת 2008. מצד אחד, הצו מחייב מעסיקים לבטח את עובדיהם ב"בקרן פנסיה מקיפה" (הכוללת ביטוח זקנה, שארים, ואובדן כושר עבודה) או בקופת גמל לקצבה, הכוללת כיסויים דומים. מצד שני, החקיקה, שעברה זמן קצר לפני צו ההרחבה (תיקונים לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) בשנת 2005), העניקה לעובד חופש בחירה מלא בבחירת סוג המוצר הפנסיוני, כולל בחירת מסלול ההשקעה שבו ינוהלו הכספים.

בעבר, כאשר מסלול הביטוח היה כופה או נתון לבחירת המעסיק - חוסרים בביטוח הפנסיוני נזקפו לחובת המעסיק. כלומר המעסיק היה חשוף לתביעות ענק, למשל לתשלום קצבת נכות או פנסיית שאירים במקרים שלא היו כיסויים לכך בביטוח הפנסיוני. ואולם, כשניתן לעובד חופש בחירה עלתה שאלת אחריות המעסיק להחלטות שקבל העובד בעצמו.

 

במשך השנים ביצר המחוקק שוב ושוב את זכותו של העובד לבחור בכל קופת גמל, ולנייד את כספי ההפרשות מקופה לקופה כמעט ללא מגבלה. בין היתר, נאסר על מעסיק להיות מעורב בייעוץ פנסיוני לעובד, הוסדר אופן היעוץ הפנסיוני הבלתי תלוי שיינתן לעובד על ידי יועץ פנסיוני מוסמך, נותקה הזיקה בין שיעור הפרשות המעסיק לבין סוג קופת הגמל בה יבחר העובד ועוד.

 

הכרעתו האחרונה של בג"צ מהווה נדבך אחרון בהכרזת העצמאות הפנסיונית של העובד. זכות בחירה, משמעותה גם הטלת אחריות בלעדית על תוצאות הבחירה, ומכאן, שחרור מוחלט של המעסיק מן האחריות לתוצאות הבחירה של העובד.

 

על פניו, נראה כי ההכרעה הנחרצת להטיל את מלוא כובד האחריות על כתפיו של העובד - למרות פערי הידע בינו לבין המעסיק, בבואו לבחור את המוצר הפנסיוני הנכון עבורו - אינה מתיישבת עם הנטיה המקובלת של מערכת המשפט להגן על העובד, לעיתים גם מפני עצמו ולהטיל אחריות מוגברת על המעסיק שעל פי רוב מצויד בייעוץ משפטי נגיש יותר. עם זאת, מבט מעמיק יותר יבהיר כי בשלה העת להכרעה כזו, לאחר שהחקיקה הפנסיונית גיבשה תפיסה מגובשת התומכת כיום באופן מלא בהעברת האחריות לחיסכון הפנסיוני לעובד עצמו.

 

לצד האחריות האישית שהועברה לעובד, צייד המחוקק את העובד בכלים מתאימים לקבלת החלטה מושכלת בבחירת הביטוח הפנסיוני שלו: גובש מערך הסדרה של היעוץ הפנסיוני, המבטיח מתן ייעוץ מקדים ואובייקטיבי לעובד; נערך הליך בחירה ממשלתי של קרנות פנסיה ברירת מחדל, ואלו עומדות לרשות המעסיקים והעובדים במקרה שבו העובד לא בחר בקופת גמל ספציפית, או במקרה שהעובד מעונין לבחור בקרן פנסיה שלמעסיק לא הייתה יד בבחירתה. אם כבר נבחרה לעובד קרן פנסיה, הוא יכול לעבור מקרן אחת לאחרת לפי רצונו. אם בחר העובד בכל זאת לסטות מברירת המחדל, עליו להפעיל את שיקול הדעת המתאים, ולקבל עליו את מלוא האחריות לתוצאות בחירתו.

​

לכל שאלה בנושא, אנחנו כאן לרשותכם,

אייל לוי משרד עורכי דין, הופכים כל אבן עבורכם.